הברכה בנכסי ארץ ישראל (פרשת שבוע - ויגש)

לפני שיעקב ובניו יורדים למצרים הם מארגנים את כל הרכוש שהיה להם, "וַיִּקְחוּ אֶת מִקְנֵיהֶם וְאֶת רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה", ואומר רש"י שלקחו את רכושם דווקא שרכשו בארץ כנען, "אבל מה שרכש בפדן ארם [בחו"ל] נתן הכל לעשו בשביל חלקו במערת המכפלה, אמר [יעקב], נכסי חוצה לארץ אינן כדאי לי". וצריך להבין למה נכסי חו"ל אינן כדאים ליעקב?

עונה המדרש תנחומא (וישלח יא) "חשב ואמר נכסי חוץ לארץ אין בהן ברכה" (וכ"ג מביא השכל טוב, ויגש מו, ו[1]). והברכה היא ענין הריבוי גם בכמות וגם באיכות.

ולביאור בחינה אחת בברכה הזו נראה את דברי ה"חסד לאברהם"[2]. שואל החס"ל למה לאחר ארבעים שנות גלות במדבר, שעם ישראל נכנסים לארץ ישראל, נגרע מהם לחם המן, שכידוע היה יורד מהשמים. ומתרץ, שבדור המדבר היו האנשים ראויים לאוכל שמכיל רוחניות וקדושה. אבל האוכל של המדבר לא היה בקדושה ולכן לא היה מסוגל לקבל את השפעת הרוחניות והקדושה במדרגה הראוי'ה לדור אנשי המדבר. לכן במדבר ניתן להם את לחם המן מין השמים, שגופו של המן יכול להכיל את שפע הרוחניות והקדושה הראויה להם. אבל בארץ ישראל הפירות הם ע"י הקדושה, היינו שגופם נבנה בקדושה, ולכן הם כמשל "כלים ראויים" לאותה השפעת קדושה שראויה לדור ההוא. לכן אותה קדושה שהיתה ראויה לבוא במן נתלבשה בפירות הקדושים של הארץ הקדושה. ולכן לא היה מן בארץ כי אם במדבר.

לפי דבריו הפירות נחלקים ל-ב' בחינות, כלי הפרי שהוא גופו של הפרי, והרוחניות המושפעת בו. ובארץ ישראל גוף הפרי קדוש ולכן מסוגל להכיל רוחניות דקדושה. וקצת משמע מדבריו שהחיבור הזה בין הרוחניות לגוף הפרי היה בזמן דור המדבר, א"כ גם בדורו של יעקב.

וכפי שמבואר בחז"ל על פירות ארץ ישראל שהיו משונים לטובה בגודלם וטעמם, כמפורש באריכות בסוף מס' כתובות (קיא:-קיב:). וזה מקצת שבחה המוזכר שם "רמי בר יחזקאל איקלע [הגיע] לבני ברק, חזנהו להנהו עיזי דקאכלן תותי תאיני [ראה עיזים שאוכלות תחת התאנים], וקנטיף דובשא מתאיני וחלבא טייף מנייהו ומיערב בהדי הדדי [וראה שהיה נוטף הדבש מהתאנים והחלב נוטף מהעיזים ומתערב עם דבש התאינים], אמר היינו זבת חלב ודבש". ועוד שם "אמר רבי יעקב בן דוסתאי מלוד לאונו שלשה מילין, פעם אחת קדמתי בנשף והלכתי עד קרסולי בדבש של תאינים [מהעיר לוד עד העיר אונו יש כ- 4.5 ק", פעם אחת הלכתי מלוד לאונו ובכל הדרך הלכתי בתוך דבש תאינים שנזל מהעצים והגיע עד קרסולי]". ועוד "אמר רב חסדא מאי דכתיב [מהו שכתוב בפסוק] 'ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי', למה ארץ ישראל נמשלה לצבי? לומר לך... מה צבי זה קל מכל החיות אף ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל את פירותיה [היינו שפירותי'ה מבשילים מהר].... וראה שם עוד.

שאלנו מה ענין הברכה השורה בנכסי ארץ ישראל. והתשובה שענה לנו החס"ל שהיתה בחי' בה גוף הפירות נעשה בקדושה וממילא יכול להכיל שפע של רוחניות וקדושה. וקדושה זו מרבה את הפירות גם בגדלם ובעיקר באיכותם.

אילו נכסים מתברכים

לפי ביאור רש"י והתנחומא לעיל צריך להבין באילו סוג נכסים יש את הברכה הזו?

מהחסד לאברהם מבואר שהפירות שגדלים בארץ יש בהם ברכה. אבל מהגמ' בכתובות והמעשה של רמי בר יחזקאל רואים שגם הבהמות התברכו בברכת הארץ. ונראה שהבהמות בכלל הברכה משום שאכלו מפירות הארץ. שהרי רואים בגמ' בברכות שיש צד שבהמות הם בעצמן פירות הארץ (לפירוט הסבר ראה הערה[3]). א"כ כל מה שהוא תוצר של חומרי גלם של אדמת ארץ ישראל יש בו את הברכה.

ולמרות שבארץ ישראל ראינו את הברכה רק בחי ובצומח אבל יעקב החמיר בזה גם בדומם, שהרי מוסיף רש"י שם שבכלל הנכסים שהשאיר לעשיו היה זהב וכסף שקיבל מלבן. ולפי הנ"ל צריך לומר שאת הזהב והכסף כַּרו מאדמת חו"ל.

קדושת נכסי ארץ ישראל בימינו

ביארנו בחינה אחת של ברכה לפי דברי ה"חסד לאברהם" והגמ' בכתובות. ולפי דברי ה"חסד לאברהם" צריך להבין למה אנחנו לא רואים את ריבוי השפע הזה בימינו? ומבארים האחרונים[4] לאחר שהזכויות של העם היושב על אדמתו התמעטו בעו"ה התמעט גם שפע הקדושה, וממילא התמעטו הפירות בגדלם ובטעמם. ועוד, ידוע שכאשר יחזרו הגלויות ויתקבצו הנידחים חזרה לארץ ישראל (במהרה בימינו אמן), ויהיו רוב ישראל יושבים על אדמתם, אז בעלי האדמות יתחייבו במצוות התלויות בארץ (מהתורה[5]), ואולי זה בכלל התנאי לריבוי השפע הברכה והקדושה. עם כל זאת נראה מדברי ה"חסד לאברהם" שגוף הפירות עדיין בקדושתו, אלא שיש מיעוט בהשפעת הרוחניות כדי להטיב את הפירות.

יה"ר שנזכה יחד, כל עמ"י, לחזור בתשובה שלמה מיראה ומאהבה, ותתרבה הרוחניות ותתגלה בכל היושבים בארץ וחוצה לה, בחי, בצומח ובדומם.

[1] למרות שהוא כנראה לא מקורו של רש"י, שחי כמה עשרות שנים אחריו

[2] ר' אברהם אזולאי. מעין שלישי - עין הארץ, נהר כ"א

[3] הגמ' בברכת מסתפקת האם לברך באכילת בהמות בורא פרי הארץ, כיון שהן בכלל פרי הארץ. וביאור הענין, שההגדרה של פרי הוא תוצר, מוצר סופי של משהו. א"כ כמו שעגבניה היא תוצר של גידול הארץ, כיון שניזונת מהארץ, כ"ג בהמות הם תוצר הארץ, כיון שניזונות ממנה.

[4] בכללם הרב וויא על בהקדמה לספרו על החרקים. ושם מדבר על המצאות החרקים בפירות שזה גם בכלל מיעוט הברכה, והה"ד לענייננו.

[5] וכיום זה מדרבנן