מלאכת מבעיר בשבת (פרשת שבוע - ויקהל)

בפרשתינו כתוב: "לֹא־תְבַעֲר֣וּ אֵ֔שׁ בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם בְּי֖וֹם הַשַּׁבָּֽת" (שמות פרק לה פסוק ג). ובגמ' בשבת (ע.) נחלקו מה פסוק זה מלמדנו, שהרי כבר למדנו שיש ט"ל מלאכות האסורות בשבת שנלמדו מסמיכות איסור מלאכת שבת למלאכת המשכן, שלמדו חכמים שאיסור "לא תעשו מלאכה" האמור אצל שבת הן אותן המלאכות שהיו בבניית המשכן. והמשנה מונה את כל הט"ל מלאכות, ובכלל מלאכות אלו הייתה מלאכת מבעיר, שבהקמת המשכן היו מבעירים את האש כדי לבשל את סממני הצבע עבור צביעת היריעות ועוד. א"כ נשאלת השאלה מדוע התורה חזרה וכתבה דוקא את מלאכת מבעיר בפני עצמה, אחרי שכבר למדנו אותה בתוך כל הט"ל מלאכות.

הגמרא מביאה מחלוקת תנאים לענות על שאלה זו, "תניא: הבערה ללאו יצאת, דברי רבי יוסי. רבי נתן אומר: לחלק יצאת".

ר' יוסי סובר "ללאו יצאת", היינו שעל כל אחת מה-ל"ח מלאכות (היינו ט"ל מלאכות פחות מבעיר) מי שעבר ועשה במזיד חייב סקילה, והבערה לא חייב סקילה אלא ארבעים מלקות, שבשביל זה יצאה מלאכת מבעיר מהכלל, להגיד שהעובר עליו חייב מלקות ולא סקילה.

ור' נתן סובר "לחלק יצאה". ז"א שמלאכת מבעיר באה ללמד כלל על כל המלאכות האסורות בשבת, שאם עשה כמה אבות מלאכות בבת אחת, יהיה חייב על כל אב מלאכה בפני עצמו. לשיטתו גם על הבערה חייב סקילה כמו שאר מלאכות, רק שבא ללמד שאדם עשה כמה מלאכות בבת אחת חייב על כל מלאכה ומלאכה בפני עצמה.

ויש לעיין לשיטת ר' יוסי שהבערה ללאו יצאה, האם מלאכה זו שונה מכל המלאכות בהגדרתה או לא.  ראיתי לרב הגאון רבי אשר וייס שליט"א בספרו "מנחת אשר" שהביא כמה שיטות בזה, ואלו תורף דבריו:

התוספות בפסחים (ה: ד"ה לחלק) כתבו שלשיטת ר' יוסי, היינו שהבערה ללאו יצאה, אין איסור הבערה ביו"ט, כיון שיצאה המלאכה מכלל ה-ט"ל מלאכות אין היא בכלל מלאכה הנאסרת ביו"ט. וכן מבואר לפי תוספות במסכת ביצה (כג. ד"ה ע"ג חרס). מאידך רש"י, רבנו חננאל, ורבנו ניסים בפסחים (שם) חלקו ואמרו שהבערה נאסרה גם ביו"ט.

השאגת אריה (סימן עא') כתב כרש"י דהבערה מלאכה היא, אם כן במה שונה הבערה משאר מלאכות, שגזירת הכתוב שאין בה כרת אלא לאו בלבד.

החתם סופר (בשו"ת או"ח סימן קנב'), כתב שאין הבערה בכלל מלאכה, ממילא אין מצות שביתת בהמתו בהבערה, שהרי כתוב "לא תעשה כל מלאכה וכו' ושורך וחמורך וכל בהמתך" (דברים ה', יד), ועוד כתיב "ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת למען ינוח שורך וחמורך" (שמות כג', יב) ומכיון שהבערה לא בכלל מלאכה אין בה לא איסור מחמר ולא איסור שביתת בהמתו.

ועוד חידוש גדול חידש לנו החת"ס (בשו"ת אה"ע ח"א סימן נ' ד"ה והנה), שבשאר מלאכות יש דעה דחייב בגרמא משום דכתיב "לא יעשה", משא"כ בהבערה כיון שללאו יצאה גרמא שריא. (אלא שהרה"ג הנ"ל העיר על דבריו, חדא שגרמא אינה אסורה מן התורה. א"כ מדברי החת"ס רואים שאין הבערה בכלל המלאכות אף בשאר פרטי הלכותיהן.

ובשו"ת מחזה אברהם (סימן מא-מג) כתב בהיפך, שבשאר מלאכות גרמא מותר מהתורה ואסור מדרבנן, ואילו הבערה אסור גם בגרמא, כיון שבהבערה לא נאמר עשייה, רק לא תבערו.

ובשו"ת הר צבי (או"ח סימן קלד'), חלק עליו וכתב שמה שכתוב "לא תבערו אש" בידים משמע, הא בגרמא שרי מהתורה, ואסור מדרבנן.

ובשו"ת ערוגת הבושם (או"ח סימן פ' מלאכת מבעיר אות ד'), כתב שכיון שהבערה ללאו יצאה אפשר שחייב בה גם במלאכה שאינה צריכה לגופא, דאינה בכלל מלאכת מחשבת.

והרה"ג הנ"ל הביא ראיה שמלאכת מבעיר שוה בכל פרטי ההלכות לשאר מלאכות, אלא שיצאה ללאו, מהגמ' שבת (קו.) שהמקלקל במבעיר פטור, וזה משום מלאכת מחשבת (כמבואר בגמ' חגיגה י:), הרי שגם במלאכת מבעיר יש מלאכת מחשבת.

שבת שלום ומוברך.